<h1>סמ"ג לאוין סימן נ"א</h1>
<h2>דף צה:</h2>
שלא לנחש כגוים שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) לא תנחשו, כיצד הוא הניחוש, מפרש בסנהדרין פרק ארבעה מיתות (סנהדרין ס"ה ב'), כגון אלו האומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפצי נעשין (רמב"ם ע"ז פי"א הל' ד') וכן האומר אל תתחיל (כי) [בי] שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא (סנהדרין ס"ו א'), ובעניין זה קצת הא דמפרש בפרק במה אשה (שבת ס"ז ב') שהאומר שחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול, שחטו (ה)תרנגול זה שקרא כמו עורב הרי זה מדרכי האמורי שהוא ניחוש, וכן המשים לעצמו סימן אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כאליעזר עבד אברהם (רמב"ם שם) וכיהונתן בן שאול (חולין צ"ה ב') כל העושה מעשה מפני דברים אלו לוקה (רמב"ם שם), ואם לחשך אדם לומר והיאך עשו אליעזר ויהונתן הדבר הזה והלא [אפילו] בן נח מוזהר על הניחוש כדאמרינן בפ"ד מיתות (סנהדרין נ"ו ב') יש לומר שאליעזר לא סמך על הדבר [הזה] ולא נתן הנזמים תחילה ואחר כך שאל בת מי את כמו שכתוב בפרשה ראשונה אלא כמו שכתוב בפ' אחרת ששאל תחלה בת מי את ואחר כך נתן הנזמים ויונתן בן שאול לזרז את נערו עשה כן ובלאו הכי היה עולה כך מפרש רבי' יצחק בפרק גיד הנשה (חולין צ"ה ב' תד"ה אליעזר וד"ה וכיונתן). עוד מפ' בגיד הנשה (שם) בית ותינוק ואשה אף על פי שאסור לנחש יש בו סימן, אם הצליח ג' פעמים אחר שבנה הבית או אחר שנולד התינוק או נשא אשה או לא הצליח (רש"י ע"ש), שנאמר (בראשית מ"ב ל"ו) יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה. ומצינו כמה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקיך, ר' יוחנן בפרק גיד הנשה (שם) ורב ששת בפרק מי שאחזו (גיטין ס"ח א') ועושים מעשה כדברי הפסוק וחושבין [דבר] זה כעין נבואה.
